<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן צ"ו</h1>
<h2>דף יא.</h2>
ומאחר שקריאת שמע יש בה כל הדברים האלה, יהא אדם זהיר בקריאתה שתהא באימה וביראה ובכונה דהכי איתא במדרש ויקרא רבה, אמר רבי ברכיה מלך בשר ודם משגר פרטיגמא שלו למדינה, מה הן עושין, כל בני המדינה עומדים על רגליהם ופורעין את ראשיהם וקורין אותה באימה ויראה, ברתת ובזיע. אבל הקדוש ברוך הוא אמר לישראל: פרטיגמא שלי, לא הטרחתי אתכם לקרותה, לא עומדין, לא פורעים ראשיכם, אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך (דברים ו, ז). אבל צריך שיקראנה כגזרת מלך וקבלת עול מלכות שמים, באימה וביראה ברתת וזיע ואף על פי שקורין בין עומד, בין יושב, כדגרסינן בפרקא קמא דברכות תנו רבנן, בית הלל אומרין עומדין וקורין, יושבין וקורין, מוטים וקורין ועוסקין במלאכתן וקורין. וצריך שיכון בה ואל יתן עיניו ולבו בדברים אחרים, כדגרסינן בפרקא קמא דיומא (יט, ב), אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא הקורא את שמע לא ירמז בעיניו ולא יקרץ בשפתיו ולא יורה באצבעותיו. ותניא, רבי אלעזר בן חסמא אומר הקורא את שמע וקורץ בשפתיו ומרמז בעיניו ומורה באצבעותיו, עליו הכתוב אומר, ולא אותי קראת יעקב (ישעיה מג, כב).
<h2>דף יג:</h2>
ועקר הכונה הוא בפסוק ראשון, כדגרסינן בפרק היה קורא תנו רבנן: שמע ישראל וגו' (דברים ו, ד), עד כאן כונת הלב, דברי רבי מאיר. אמר רבא: הלכה כרבי מאיר. רוצה לומר, שהכונה החזקה והמובדלת מכל עיון היא בפסוק ראשון, אבל לכתחלה יכוף לבו לכון בכלה וזהו מצוה מן המבחר. ולפי שהפסוק הראשון צריך לכון בו יותר, על כן נהגו לאומרו בקול רם לחזק הכונה. וגם בו צריך עמידה לדברי הכל. ויש אומרים: אף בפרשה ראשונה, עד 'על לבבך'. וצריך להאריך בדל"ת ד'אחד' שעור שיכון בו: הקדוש ברוך הוא יחיד ומולך בארבע רוחות העולם ולמעלה ולמטה, כדגרסינן בראש פרק היה קורא: תניא, סמכוס בן יוסף אומר: כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רב אחא בר יעקב: ובדל"ת. אמר רב אשי: ובלבד שלא יחטף בחי"ת. ולימא בתריה, בחשאי: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', כדגרסינן בסוף פרק מקום שנהגו (פסחים נו, א): דרש רבי שמעון בן פזי: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם וגו' ראובן בכרי אתה וגו' (בראשית מט, א—ג), בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו: 'שמע ישראל' וגו', וכשם שאין בלבבך אלא אחד, כך אין בלבבנו אלא אחד. באותה שעה פתח ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרי רבנן: היכי נעביד, נימריה לא אמריה משה, לא נימריה הא אמריה יעקב, התקינו, שיהו אומרים אותו בחשאי. אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה, תאמר יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער, התחילו עבדיה והביאו לה בחשאי. על כן נוהגין לאמרו בחשאי, אפילו במקום שנוהגין לאמרה כלה בקול רם. ויש נוהגין לקרותה כלה בחשאי, כדי שלא יבטל כל אחד כונתו בשמוע דברי חברו. ואותם שנוהגין לקרות כלה בקול רם, הוא כדי שישמיעוה לאזניהם ויכונו בה יותר. וכל אדם יבחר בה הדרך שיוכל לכון בה. ואם יקראנה בחשאי ידקדק להשמיעה לאזניו, ואף על פי שאמרו בפרק היה קורא (ברכות טו, ב): הלכה כדברי שניהם להקל, שאם לא השמיע לאזנו יצא ואם לא דקדק באותיותיה יצא, דוקא בדיעבד, אבל לכתחלה לא. לפיכך הרוצה לבחר הדרך הישרה יכון בכלה.
ויחשב אדם בלבו, שנתן לו רשות לקרא קריאת שמע להזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אחר שתי תבות, מה שלא נתן למלאכים עד אחר שלש תבות, כדגרסינן בואלה הדברים רבה: חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אינם מזכירין את השם אלא לאחר שלש תבות, שנאמר: וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישעיה ו, ג); וישראל מזכירין את השם אחר שתי תבות שנאמר: שמע ישראל ה' (דברים ו, ד). וגרסינן בספרי: למה התקינו קריאת שמע שחרית וערבית, לפי שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה (יהושע א, ח) וחזר ואמר: ששת ימים תעשה מלאכה (שמות לה, ב), היאך יתקימו שני מקראות הללו, לפיכך תקן להם קריאת שמע שחרית וערבית, שכל הקורא אותה כאלו קורא כל התורה. משל למלך שנתן לבנו שדות הרבה והיה יגע בעבודתם, כיון שראה המלך שהיה יגע בהן, תקן לו כרם אחד והביא כל מעדני עולם ושתל בו. כך הקדוש ברוך הוא נתן לישראל תורה, נביאים וכתובים, אמר: כל מי שמתיגע בהן אין קץ למתן שכרו וכל מי שאין יכול להתיגע בהן, דיו שיקרא קריאת שמע שחרית וערבית. וכשישראל קורין אותה מלאכי השרת יורדין לשמוע מהם, שנאמר: היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני (שיר השירים ח, יג), 'היושבת בגנים', אלו ישראל שיושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות; 'חברים מקשיבים לקולך', אלו מלאכי השרת. וכל זמן שישראל מקלסין אותו מלמטה הוא מקלסן מלמעלה. הם אומרים: 'שמע ישראל' והוא אומר: שמעה עמי ואדברה (תהלים נ, ז). הם אומרים: 'ה' אחד' והוא אומר: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (דברי הימים-א יז, כא). הם אומרים: 'ואהבת את ה' אלהיך' (דברים ו, ה) והוא אומר: 'ואהבת עולם אהבתיך' (ירמיה לא, ב). הם אומרים: 'ושננתם לבניך' (דברים ו, ז) והוא אומר: 'וכל-בניך למודי ה" (ישעיה נד, יג). ומצינו כתוב בפרקי רבי אליעזר פרק ד': ארבע כתות של מלאכי השרת מקלסין לפני הקדוש ברוך הוא: מחנה ראשונה של מיכאל על ימינו; מחנה שנית של גבריאל על שמאלו; מחנה שלישית של אוריאל מלפניו; מחנה רביעית של רפאל לאחוריו. ושכינתו של הקדוש ברוך הוא מלמעלה באמצע והוא יושב על כסא רם ונשא וכו'. שני שרפים עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו, שש כנפים לכל אחד, בשתים מכסים פניהם שלא יביטו פני שכינה ובשתים מכסים רגליהם שלא יראו עמידת רגל עגל ובשתים מעופפין ומקדישין ומעריצין, זה עונה וזה קורא, זה קורא וזה עונה, ואומרין: 'קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו'. והחיות עומדות תחת כסא כבודו ואין יודעות מקום כבודו ואומרות: בכל מקום שכבודו שם 'ברוך כבוד ה' ממקומו'. וישראל, שהם גוי אחד בארץ, שהם מיחדין שמו בכל יום תמיד פעמים בכל יום, עונים ואומרים: 'שמע ישראל' וגו' והוא משיב ואומר: אני ה' אלהיכם המציל אתכם מכל צרה וצוקה.
וגרסינן בואלה שמות רבה: אמר רבי לוי צריך אדם להיות זהיר בקריאת שמע, שהיא שקולה כנגד כל הקרבנות. מה קרבנות נוהגים בשחר ובין הערבים, אף קריאת שמע נוהגת בשחר ובערב, שנאמר: בשכבך ובקומך (דברים ו, ז). ולא נתן הקדוש ברוך הוא קריאת שמע לישראל אלא שיהיו עוסקין בתורה תמיד, שנאמר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' (יהושע א, ח), לכך נאמר, 'שמע ישראל'. וגרסינן באלה הדברים רבה: 'שמע ישראל', זה שאמר הכתוב: ישישו וישמחו בך כל מבקשיך (תהלים מ, יז), אלו יראי שמים: יאמרו תמיד יגדל ה' (שם), אלו ישראל שהם מיחדים שמו של הקדוש ברוך הוא בכל יום ויום ואומרים 'שמע ישראל'.
<h2>דף טז:</h2>
לעולם יהא אדם זהיר בקריאת שמע ובברכותיה שלפניה ולאחריה, שהם בבקר ובערב שבע, כנגד (תהלים קיט, קסד), 'שבע ביום הללתיך' (ירושלמי ברכות א, ה). והקורא אותה כהלכתה ערב ובקר נוחל העולם הזה והעולם הבא, כדגרסינן בפרק היה קורא: אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי (שם סג, ה), 'כן אברכך בחיי', זו קריאת שמע; 'בשמך אשא כפי', זו תפלה, אם עושה כן, עליו הכתוב אומר: כמו חלב ודשן תשבע נפשי (שם שם, ו). ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא, שנאמר: ושפתי רננות יהלל פי (שם). וגרסינן במדרש תנחומא (קדושים, ו): אמר רבי מני: לא תהא קריאת שמע קלה בעיניך, מפני שיש בה רמ"ח תבות כמנין איברים שבאדם ומהן 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. אמר הקדוש ברוך הוא: אם שמרת את שלי לקרותה בעונתה, אני אשמור את שלך. לכן דוד מקלס: 'שמרני כאישון בת עין' (שם, יז, ח). אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'שמר מצותי וחיה' (משלי ד, ד). העולם הבא מנין, כדגרסינן בפרק שלישי דמסכת שקלים (ה, ג): 'אז תבין יראת ה" וגו' (שם ב, ה), תנא בשם רבי מאיר: כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואוכל פירותיו בטהרה וקורא את שמע בבקר ובערב, יהיה מבני עולם הבא.
